יש שני פנים להבדל:
ראשית גודל הקובץ שנוצר. ככל שיותר מודולים בפנים, הקובץ יותר גדול. מסורתית, השאיפה היתה שיהיה קטן מ 1.2 מגה, כדי שיעלה בלי בעיות על דיסקט. גם לא היו בשעתו דיסקים כל כך גדולים כמו שיש כיום (שמעתי מישהו שאומר שהוא לא רוצה דיסק יותר גדול? טעות, ידידי!). לכן היה צורך להגביל את מספר המודולים שנשארו ב"פנים".
מכאן נוצר השנית: יש מודולים שבלעדיהם המחשב לא יעלה, אם הם אינם בפנים. אבל הם יכולים בכל זאת להגדיל את הקרנל מעבר 1.2. לכן שמים אותם בקובץ גדול יחסית הנקרא initrd. הקבצים שבו יכולים להטען לזכרון גם לפני שהדיסקים מעוגנים ומערכות הקבצים מזוהות (פנטסטי, לא?). מכאן, שקרנלים שבהם מודולים חיוניים מסויימים לא נמצאים בפנים, חייבים initrd כדי לעלות. וכאן אנו מגיעים ל-
שלישית: קרנלים שלהם רוב המודולים בחוץ, אבל יש להם initrd גדול המכיל את כל סוגי המודולים הנחוצים לבקרי דיסקים למיניהם ולמערכות קבצים מכל הסוגים - יכולים להיות קרנל ג'נרי שיעלה את המחשב ללא תלות בחומרה שלו - דבר נפלא לכאלה המחליפים מעבדים, לוחות אם וכו'.
ולבסוף - פרט לכך אין הבדלים. המחשב יעלה ויפעל עם שני סוגי הקרנלים באותו אופן ומהירות.
|