הרשאות של כל קובץ בלינוקס מורכבות מתשעה בתים:
שלושת הראשונים הם מיוחדים.
שלושת הבאים: הם הרצה, כתיבה והרצה לבעל הקובץ.
שלושת הבאים: כמו הקודם אך לקבוצת הקובץ.
שלושת הבאים: כמו הקודמים רק לכל השאר.
כל ארבעה מספרים כאלו מייצגים את ההרשאות של הקובץ, כל ספרה יכולה להיות או אפס (אין הרשאה - כל הביטים מכובים), אחד (רק ביט ההרצה דלוק), שניים (ביט הכתיבה דלוק) וארבע (ביט הקריאה דלוק). כמובן גם שניתן לשלב אותם. לדוגמה, 0755 יאפשר כתיבה, קריאה והרבה לבעל הקובץ והרצה וקריאה לקבוצת הקובץ ולכל השאר.
בתקיות, הרצה היא האפשרות לקרוא את תוכן התקיה (מה שנמצא בתוכה), כתיבה היא האפשרות לשנות את תוכן התקיה (הוספת ומחיקת קבצים וכו') וקריאה היא רק לקרוא את רשימת הקבצים בספריה ועוד מספר פרטים (מבלי לקרוא את תוכנם).
שלושת הביטים הראשונים הם קצת מוזרים: הביט הראשון הוא מה שנקרא sticky bit. בקבצים אני חושב שהוא לא עושה דבר אך בתקיות הוא נותן רק לבעל הקובץ לכתוב לתקיה. כלומר, משתמש עם הרשאות כתיבה לספרייה לא יוכל לשנות קבצים שלא ברשותו. התקייה ./tmp בלינוקס משתמש בביט זה על מנת לאפשר לכל התוכנות לאכסן מידע אך לא לשבש את פעילות תוכניות של משתמשים אחרים.
הביט השני הוא ביט ה-suid שאומר שכל אדם שיריץ את הקובץ הזה יריץ אותו בהרשאות של בעל הקובץ. בתוכנות su ו-sudo בלינוקס משתמשים בביט זה.
הביט השלישי הוא ה-guid, שאומר שקובץ זה ירוץ בהרשאות הקבוצה שלו (כאילו משתמש מהקבוצה שלו הריץ אותו).
בהנתן המידע לעייל, ניתן להסיק ש-0002 אומר שביט הכתיבה דלוק בשלושת הביטים של כל המשתמשים. כלומר, כל משתמש יכול לכתוב לתקייה הזו. 1000 אומר שה-sticky bit דלוק.
כך שהפקודה הזו אומרת "מצא כל תקייה (-type d) שכל אחד יכול לכתוב אליה אך ה-sticky bit שלה לא דלוק".
מקוה שזה מובן