אנחנו עובדים באפאצ'י 1.3.x, ויש לנו כמה עשרות הוסטים וירטואליים, כלומר כמה עשרות אתרים המהווים יישומים שונים.

עד עכשיו הייתי התוכניתנית היחידה, לכן שרת הפיתוח נראה פחות או יותר כמו שרת הייצור: לכל אתר היה VirtualHost משלו, בו הוגדר DocumentRoot משלו, ועל אותו תיק הגדרתי כל מיני דברים, כולל הגדרות של PHP שהן שונות מהוסט להוסט. לדוגמא:

קוד:

<VirtualHost 192.168.1.1>     Port 80     ServerAdmin my@email     DocumentRoot /export/www/vhost-dir/tree/     ServerName vhost.private     ErrorLog /var/log/apache/vhost-dir/error_log     CustomLog /var/log/apache/vhost-dir/access_log common     ErrorDocument 404 /error.php     ErrorDocument 403 /error.php     <Directory /export/www/vhost-dir/tree/>         DirectoryIndex index.php index.html         Options Indexes FollowSymLinks Includes         AllowOverride All         <Files *.inc>             Order Deny,Allow             Deny From All         </Files>         <Files *.php>             php_value auto_prepend_file /export/www/phplib/etc/prepend.inc             php_value include_path "./include:/export/www/vhost-dir/etc:/export/www/vhost-dir/include:/export/www/phplib/etc:/export/www/phplib/include"             php_flag magic_quotes_gpc off             php_flag magic_quotes_sybase on             php_value output_buffering 4096             php_flag register_argc_argv off             php_flag short_open_tag off             php_flag track_errors on             php_value variables_order "GCPS"         </Files>     </Directory> </VirtualHost>

זה חוזר על עצמו, בשינויים של התיק ושם הסרבר, עשרות פעמים, ולעתים יש גם כמה server aliases.

כעת, ישנם שני אנשים נוספים שצריכים לפתח את המערכת, ואני רוצה שלכל אחד מהם יהיה שטח עבודה משל עצמו. כלומר, לכל אחד מעשרות האתרים, אני צריכה לשכפל את הקונפיגורציה, כך שהתיקיה vhost-dir תהיה תיקיה אחרת. כל זה היה פשוט מאוד אם רק היה צריך לשנות את DocumentRoot, כי אז הייתי משתמשת ב-aliases עבור המתכנתים האחרים, וב-VirtualDocumentRoot בשביל לשכפל את התיק.

אבל אני צריכה גם לשכפל את החלק של ה-Directory עבור כל VirtualHost, וגם את אחד מה-phpvalues. וזה כבר בעייתי. להחזיק שלושה עותקים של כל עשרות הקונפיגורציות זו בעיית תחזוקה - רוצים לשנות אלמנט אחד, צריך לזכור לעשות זאת שלוש פעמים.

מישהו מכיר אפאצ'י ברמה הזו? יכול לתת עצה?

כמו שאני מסתכלת על זה עכשיו, אם היה לי פטנט כזה, הייתי יכולה לצמצם בכלל את מרבית ההוסטים כי ההבדלים היחידים בין מרביתם הוא שהם ממוקמים בתיקים שונים, הלוגים שלהם בתיקים שונים, וה-include path של PHP משתנה בהתאם. רק שאני לא חושבת שאפשר לעשות mapping משם ההוסט לתיק בו הוא ממוקם (יש גם אליאסים).

אם הבנתי את מהות הבעיה מדובר בשיתוף-נתונים (אתרים מאוחסנים והגדרותיהם ?) - אבל בהקצאת "שטח עבודה" נפרד לכל מפתח, נכון ?

לדעתי יהיה הרבה הרבה יותר פשוט להכניס את כל הנתונים (האתרים המאוחסנים (ורק את הקוד, כמובן)) לתוך מערכת ניהול גירסאות - ולתת לכל אחד הרשאות בהתאם לצורך - את הבדיקות יוכלו לעשות על שרת הפיתוח (שעליו מן הסתם גם תימצא מערכת ניהול הגירסאות, לפחות בשלב הראשון), ובלי לגעת במערכת המבצעית.

בשיטה הזאת לא יהיה צורך להקים ולתחזק מספר רב של שרתי פיתוח... על הגדרותיהם השונות (ונתוניהם הזקוקים לגיבוי...)

נ.ב. : אם אפשר, עדיף להשתמש ב-Subversion ולא ב-CVS

נ.ב.ב. : אנחנו דוברי עברית, כך ש-"קינפוג", "הוסטינג", "וירטואליים"... רצוי לכתוב כ-"הגדר{ה,ת}", ו-"אירוח-אתרים משותף".

בקשר לעברית, ברגע שכל האנשים יסכימו שמילה מסויימת פירושה virtual host, אשמח להשתמש בביטוי הזה ולדעת שמבינים אותי. אחרת חבל לי. זה כמו פרשת האינטרפייס: זה ממשק, מישק או מנשק?

לגבי מערכת ניהול הגרסאות, אנחנו משתמשים ב-CVS. כלומר אני משתמשת, וכל יתר המתכנתים (חוץ מהחדשים יש עוד מתכנתים שעובדים בדברים שאינם web) אמורים באיזשהו שלב להתחיל להשתמש בזה ואף פעם לא מגיעים לזה...

העניין הוא שאני רוצה שיהיה לכל אחד virtual host על סביבת העבודה לפני שהוא מבצע commit, כלומר הוא יכול לפתח, להריץ, לנקות שגיאות, ורק אחרי שהוא בטוח במה שהוא עושה, לבצע commit שיעבור אח"כ לסביבות הפיתוח של כולם ואולי גם לסביבת ה-QA.

תני לכל אחד להריץ שרת אפאצ'י משלו, על פורט אחר. אחרת ממילא את מסתבכת (איך אני מגיע לשרת הוירטואלי www.myvirtual.com שלי, ולא שלך?).

בסביבה כזו את באמת יכולה לשים את כל קבצי ההגדרות ב-CVS, ולסמוך עליו שיפיץ את השינויים לכל המפתחים.

נדמה לי -- אבל אני לא בטוח, ואין לי זמן לבדוק עכשיו -- שמיפויים כמו זה שאת רוצה נתמכים באפאצ'י 2.

המטרה היא, עבור הדומיינים הוירטואליים הבאים לצורך דוגמא:
bank.myhost.mydomain
tv.myhost.mydomain
להגדיר את הדומיינים הוירטואליים
moshe.bank.myhost.mydomain
yossefa.bank.myhost.mydomain
moshe.tv.myhost.mydomain
yossefa.tv.myhost.mydomain

להשתמש בפורטים שונים ואפאצ'ים שונים לגמרי? בכל מקרה הרי אתה צריך להגדיר את מספר הפורט בקובץ הקונפיגורציה. גם יש לנו בעיה כי לחלק מהאתרים צריך לגשת מבחוץ, וכל פורט נוסף עושה בלגן ב-firewall )זה נשמע פשוט, אבל זה לא, בגלל שמבחוץ צריכים לראות אותנו רק בתור פורט 80).

לעבור לאפאצ'י 2 זה אופציה, אסתכל בתיעוד שלו לראות אם יש שם רמז איך עושים מה שביקשתי.

בקשר לעברית:
http://linbrew.sourceforge.net/carmel/details.php?word_id=135
לפי כרמל נכון לתרגם כ"ממשק" , כולם מכירים "ממשק משתמש" וכדומה, זה המילה הפוצה.
למרות שלפי האקדמיה העברי תהתרגום הוא "מנשק", אבל אף אחד לא משתמש בזה.

herouth :

בקשר לעברית, ברגע שכל האנשים יסכימו שמילה מסויימת פירושה virtual host, אשמח להשתמש בביטוי הזה ולדעת שמבינים אותי. אחרת חבל לי. זה כמו פרשת האינטרפייס: זה ממשק, מישק או מנשק? לגבי מערכת ניהול הגרסאות, אנחנו משתמשים ב-CVS. כלומר אני משתמשת, וכל יתר המתכנתים (חוץ מהחדשים יש עוד מתכנתים שעובדים בדברים שאינם web) אמורים באיזשהו שלב להתחיל להשתמש בזה ואף פעם לא מגיעים לזה... העניין הוא שאני רוצה שיהיה לכל אחד virtual host על סביבת העבודה לפני שהוא מבצע commit, כלומר הוא יכול לפתח, להריץ, לנקות שגיאות, ורק אחרי שהוא בטוח במה שהוא עושה, לבצע commit שיעבור אח"כ לסביבות הפיתוח של כולם ואולי גם לסביבת ה-QA.

בעניין העברית : לעיתים בהיעדר תרגום ראוי (או בכלל), למילה או ביטוי בשפה זרה, ולדעתי, עדיף פשוט לצטט

בעניין המערכת לניהול גירסאות : "אמורים באיזשהו שלב להתחיל להשתמש בזה ואף פעם לא מגיעים לזה..." = רע מאד : אולי מקצועיות, איך לומר בעדינות, זה לא הצד החזק של החברה הזאת...

בעניין הפיתוח בצוות : אולי עדיף שתחדדי את העניין, כי כנראה שלא הבנתי מה בדיוק רצית לעשות (או שלא הבנתי מדוע רצית לעשות את מה שרצית לעשות... )

מקצועיות זה סבאבה, אבל אין לנו תקציב אינסופי, כלומר אנחנו עובדים במינימום תוכניתנים והדרך היחידה שלנו להרויח כסף היא להנפיק יישומים יותר מהר מהמתחרים שלנו ובאיכות גבוהה. אנחנו מקפידים לבצע QA על היישומים שלנו, ומהצד של הלקוחות אין השלכות לכך שנהלי העבודה שלנו חורקים: הם מקבלים את השירותים שביקשו, בזמן ובביצועים שרצו. בשביל להנהיג נהלי עבודה תקינים יותר, אנחנו צריכים להשקיע שעות עבודה, וזה אומר לדחות לקוחות וזה אומר שלא יהיה ממה לשלם לנו משכורת בסוף החודש.

אז זה קורה, אבל זה קורה לאט. מאוד לאט.

לגבי מה שרציתי, אני לא יודעת איך עוד להסביר את זה. אנסה שוב: יש לנו עשרות יישומים. כל יישום בסופו של דבר (בסביבת האמת) הוא בעצם אתר, כלומר שרת וירטואלי אחד. כל יישום הוא גם מודול ב-CVS שכל אחד מהמפתחים יכול לעשות לו checkout, לעבוד עליו, ולעשות commit לשינויים שלו.

בניגוד לשימוש הנפוץ של CVS, בו כל תכניתן מחזיק את העותק שלו במחשב הפרטי שלו, מקמפל ובודק, ואם עובד, עושה commit, הרי שבסביבת web עובדים קצת אחרת. העותק שלך צריך להיות נגיש לשרת אפאצ'י. כך שכל תוכניתן למעשה מחזיק את עותק העבודה שלו בשרת, והדיסק של השרת mounted אצלו במחשב, בין אם זה windows ובין אם זה לינוקס.

כמובן שהעותקים עדיין צריכים להיות נפרדים, ועל כן נשים אותם בתיקיות נפרדות. כל אחד מבצע את ה-checkout לתיקיה שלו אצלו - התקשורת עם CVS היא מהמחשב האישי.

עכשיו נשאלת השאלה איך להגדיר את כל ה-virtual hosts של התוכניתנים השונים, לכל מודול, תוך חיסכון בכפילויות בקונפיגורציה. המטרה היא כאן לבצע כמה שפחות הגדרות ושכמה שיותר יהיה אוטומטי כתוצאה מחוקים מוגדרים מראש.

בינתיים נראה לי שזה בלתי אפשרי בכלל באפאצ'י, ושאני אצטרך לעשות פתרון בצורה של "קובץ מטה" ומנתח טקסט שיהפוך אותו לקובץ קונפיגורציה אמיתי לפי חוקים.

לכל מפתח יש מחשב משלו ו/או גישה לשרת הפיתוח, נכון ?

נהדר !

יש סיבה לא לאפשר להם לעשות את הפיתוח בפועל על שרת כלשהו (אצלהם על המחשב או בספריה-פרטית משלהם על שרת הפיתוח - וכל עוד יש להם גירסה לכלי הפיתוח הדרושים, ובמקרה זה - תוכנת שרת-אינטרנט (ושות') - על מחשב הפיתוח, יהא אשר יהא) - ובסוף היום (או בכל מועד מחזורי אחר) לעשות "commit" של הגירסה החדשה לשרת ניהול-הגירסאות ?

לשם מה כל הסבך העקום והמיותר ?

לכל מפתח יש מחשב משלו, שעליו אין את סביבת הפיתוח הדרושה (גישה ל-sybase, PHP מקומפל מול ספריות מסויימות בגרסה מסויימת וכו'). כל אלה קיימים רק בשרת הפיתוח.

ואני אכן מעוניינת שכל אחד יעבוד בתיקיה משלו על שרת הפיתוח.

החלק שחסר לי הוא הגדרת האפאצ'י על שרת הפיתוח, כך שכל מודול שהם יפתחו על התיקיה שלהם, יהיה מוגדר בצורה נכונה על האפאצ'י, כך שהם יכולים לגשת אליו מהדפדפן שלהם עם ה-url המתאים:

אני לא יודעת למה אתה חושב שזה יותר פשוט ממה שהסברתי. איך אתה מגדיר את אפאצ'י ככה, שסביבת העבודה של משה תהיה ב-url שונה מסביבת העבודה של דוד, תעשה את ה-include שלה מהספריה של משה ולא של דוד, ותהיה מוגדרת לא כתת-תיקיה של host אחד גדול אלא כ-host בפני עצמו - זה חשוב!

כן, להריץ לכל אחד אפאצ'י נפרד בפורט נפרד, כך שכל אחד יראה בסביבת הפיתוח שלו משהו שאכן דומה לסביבת ה-production. לטפל בהפניות הדומיינים ע"י שרת פרוקסי שיקבל את כולם בפורט 80 ויפנה אוותם, ע"פ החלק המתאים בשם המתחם, לפורט הרלוונטי (אפאצ'י בעצמו, עם המודולים הנכונים -- proxy, forward ו-reverse-proxy הן מלות המפתח בשבילך -- יכול לכהן בתפקיד הזה יופי). לפתור את הבעיה של סימון הפורט בדרכים יצירתיות -- למשל, ע"י הפעלת השרתים תוך שימוש בדגל c- המאפשר להוסיף הגדרות מחוץ לקובץ הקונפיגורציה.

ההערה שלך לגבי ה-firewall רק מדגישה עוד יותר את הצורך לעבוד כך -- אחרת את עשויה לחשוף החוצה את moshe.bank.mydomain.com, מה שאני מניח שלא התכוונת כלל וכלל.

ועוד הערה -- ראיתי סביבה או שתיים של פיתוח ל-web. המצב השפוי הוא שכל אחד מריץ שרת עצמאי לגמרי על המחשב שלו. ממה שתיארת, אני לא רואה בעיות קרדינליות להגיע לזה -- גם אם כולם מפתחים על windows, אפאצ'י 1.3 רץ יופי על cygwin. כולם יכולים לעבוד מול אותו שרת sybase -- שרתי בסיס נתונים הם לא משהו שאת רוצה לשכפל, בד"כ, אם כי לשיתוף הזה יש חסרונות.

אפשרות נוספת, אם כל הסיפור עם הפורטים והפרוקסים נשמע לך מסובך מדי, ובהנחה שמחשבי המפתחים הם יוניקסים המריצים אותה מערכת הפעלה (על אותה ארכיטקטורה), היא זו שנרמזה לך קודם: פתחי את הספריות בהן מותקנות התוכנות ל-NFS, עגני אותן במחשבי המפתחים, והריצי את השרתים במחשבי המפתחים. כל אחד עם השרת שלו שרץ בפורט 80, אבל עם קובץ הקונפיגורציה שלו, כי /etc הוא מקומי.

שאלה קטנה וקטנונית :

למה Sybase ?!??

מה חסר ב-MySQL שמצדיק את זה ?

תודה למגיבים.

חוץ ממני, אף אחד לא עובד עם לינוקס על שולחן העבודה אצלנו. אולי מנהל הפרוייקטים לפעמים ב-dual boot.

להריץ על מחשבי המפתחים לא בא בחשבון, גם מפני שהם windows והמערכת בנויה בהתבסס על פעולות shell וספריות יוניקסיות, גם מפני שלא כל מחשבי המפתחים פתוחים לגישה לשרתי בסיס הנתונים שלנו ישירות, וגם מפני שחלק מהמפתחים הם חברות חיצוניות שיעבדו אצלנו מרחוק. וגם מפני שלרוץ ממחשב למחשב לעדכן קונפיגורציה זה יותר מסובך מלרכז את כל הקונפיגורציות על מחשב אחד.

הסיפור עם הפורטים נשמע מסובך ביותר, לא הצלחתי להבין את הלוגיקה. נראה לי שהפתרון שהעליתי - כתיבת קובץ הקונפיגורציה של apache כשלד והפקת קונפיגורציה סופית ממנו ע"י החלפת משתנים לפי לוגיקה בקובץ חוקים - היא פשוטה בהרבה, אף על פי שהייתי מעדיפה להמנה משינוי כה רדיקלי.

נראה לי שבקונפיגורציה עם פורטים נפרדים בכל מקרה לכל אחד צריך את הקונפיגורציה שלו, כי צריך להגיד בכל שרת מיהו ה-document root ומהו ה-include path של PHP עבור אותו אפאצ'י. אז אני ממש לא הבנתי מה אני מרוויחה מזה.

herouth :

תודה למגיבים. חוץ ממני, אף אחד לא עובד עם לינוקס על שולחן העבודה אצלנו. אולי מנהל הפרוייקטים לפעמים ב-dual boot. להריץ על מחשבי המפתחים לא בא בחשבון, גם מפני שהם windows והמערכת בנויה בהתבסס על פעולות shell וספריות יוניקסיות, גם מפני שלא כל מחשבי המפתחים פתוחים לגישה לשרתי בסיס הנתונים שלנו ישירות, וגם מפני שחלק מהמפתחים הם חברות חיצוניות שיעבדו אצלנו מרחוק. וגם מפני שלרוץ ממחשב למחשב לעדכן קונפיגורציה זה יותר מסובך מלרכז את כל הקונפיגורציות על מחשב אחד.

אוקיי, חוץ מנושא ה"לרוץ לכל מחשב" (כי עבודה עם CVS פותרת את הבעיה הזו).

herouth :

הסיפור עם הפורטים נשמע מסובך ביותר, לא הצלחתי להבין את הלוגיקה.

אז תעזבי אותו; במקום moshe.bank.myhost.mydomain יהיה לך bank.myhost.mydomain:8002, כאשר 8002 הוא פורט שהוקצה במיוחד למשה. העובדה שאלו פורטים שונים רק תעזור לך לנהל את ה-firewall יותר טוב (תוכלי למשל להגביל את התקשורת אל השרתים של המפתחים הפנימיים בקלות).

herouth :

נראה לי שהפתרון שהעליתי - כתיבת קובץ הקונפיגורציה של apache כשלד והפקת קונפיגורציה סופית ממנו ע"י החלפת משתנים לפי לוגיקה בקובץ חוקים - היא פשוטה בהרבה, אף על פי שהייתי מעדיפה להמנה משינוי כה רדיקלי. נראה לי שבקונפיגורציה עם פורטים נפרדים בכל מקרה לכל אחד צריך את הקונפיגורציה שלו, כי צריך להגיד בכל שרת מיהו ה-document root ומהו ה-include path של PHP עבור אותו אפאצ'י. אז אני ממש לא הבנתי מה אני מרוויחה מזה.

בגלל שלא הייתי מספיק ברור, או שאת לא מקשיבה: נכון שבכל מקרה את צריכה כמה פרמטרים שונים לכל שרת. אבל את הפרמטרים האלה אפשר להוציא החוצה מקובץ הקונפיגורציה, ולהעביר אותם לאפאצ'י דרך ארגומנטים בפקודת ההפעלה שלו. כלומר, החלק השונה לכל מפתח נמצא בסקריפט קטן וסטנדרטי לחלוטין. כל שאר הקונפיגורציה זהה -- הייתי משאיר אותה בעותק לכל מפתח, כדי ששינויים לא יקרו בלי שהמפתחים מוכנים אליהם, אבל אפשר גם (אם ממילא כל האפאצ'ים על אותו מחשב) להשאיר אותה בקובץ אחד שכולם משתמשים בו.

את מרוויחה את זה שקטעי השכפול, אם את בוחרת באפשרות של שכפול, מתבצעים ע"י תוכנות מדף במקום ע"י מנגנונים יחודיים שלך.

אז אני צריכה להריץ ששים עותקי אפאצ'י, כל אחד עם פקודות שונות בשורת הפקודה?

התקשורת לכולם מוגבלת בכל מקרה. רק חלק מה-virtual hosts פתוח לעולם, והם ממילא יושבים על פורט גבוה. מה שאי אפשר לעשות כי אין לנו מספיק ip-ים הוא למפות את פורט 80 בחוץ לעשרה פורטים שונים בשרת - וזו חובה כי אנחנו עובדים עם מכשירים שלא מכירים פורט שאינו 80.

ועל אילו תוכנות מדף בדיוק מדובר?

herouth :

אז אני צריכה להריץ ששים עותקי אפאצ'י, כל אחד עם פקודות שונות בשורת הפקודה?

אם יש לך ששים מפתחים, אז כן. אני לא רואה למה זה נשמע לך יותר מפחיד מלנהל 240 virtual hosts על אפאצ'י אחד (בהנחה שיש לך ארבע אפליקציות), ולנהל את הכפילויות בעצמך.

herouth :

התקשורת לכולם מוגבלת בכל מקרה. רק חלק מה-virtual hosts פתוח לעולם, והם ממילא יושבים על פורט גבוה. מה שאי אפשר לעשות כי אין לנו מספיק ip-ים הוא למפות את פורט 80 בחוץ לעשרה פורטים שונים בשרת - וזו חובה כי אנחנו עובדים עם מכשירים שלא מכירים פורט שאינו 80.

בשביל זה אפשר להשתמש בפרוקסי שדיברתי עליו קודם; יושב אפאצ'י, מקבל את כל הבקשות בפורט 80, מסתכל בשם הדומיין, ומעביר את הבקשות לטיפול למי שצריך.

herouth :

ועל אילו תוכנות מדף בדיוק מדובר?

CVS, כמובן. הרעיון הוא שקובץ הקונפיגורציה המשותף נשמר ב-CVS, וכך ניתן לעדכן אותו בקלות לסביבה של כל שרת בנפרד.

לפי חשבוני זה שרת לכל יישום (כי כל יישום צריך קונפיגורציה שונה ל-includes) כפול מספר המפתחים.

אגב, אני בכל מקרה לא מעוניינת שהמפתחים יראו את קובץ הקונפיגורציה או יוכלו לשנות אותו. מילא אלה שהם עובדי חברה, אבל החיצוניים - בשום אופן לא.

מה שאני חשבתי עליו הוא שרת לכל מפתח, כאשר בכל שרת מוגדר אותו עץ ספריות, רק ה-root שונה. זה מתאים מאד אם כל מפתח אמור לראות את כל האפליקציות. אם זה לא המצב, אז הבעיה הניהולית הרבה יותר מורכבת, ואז פתרונות אחרים עשויים להיות קלים יותר.

טוב, תודה על המאמץ. זה לא עונה לצרכי. אנסה לחפש מידע במקומות אחרים.