היום, לראשונה, יצא לי ליצור רמיקס משלי לפדורה. אני משתמש מתקדם מאוד (בונה הפצה משלי ויש לי הרבה ניסיון עם הפצות כמו Arch) ועד עכשיו העדפתי להנות מהחוויה של GNOME כשולחן עבודה מלא ומקיף. עברתי מ-Arch לפדורה לפני משהו כמו חודש וחצי בגלל שהגיוס שלי קרוב ואני לא רוצה לקחת את הסיכון שטמון בשימוש בה, בין השאר בגלל שלא תהיה לי אפשרות לעדכן אותה תדירות. אין לי כוח להתקין כל דבר קטן וכל הזמן להתעסק עם קבצים ב-/etc.
לפני שבוע ויומיים קניתי נטבוק חדש, Eee PC 1001PX, שמשום מה הגיע עם חומרה של 1005PE פרט ליציאת USB נוספת וישר העפתי ממנו את מערכת ההפעלה הגועלית שהותקנה עליו מראש, עלייה שילמתי ממיטב כספי בלית ברירה. אחרי שהיא עפה התפנו 250 GB בשביל פדורה, בה השתמשתי כל הזמן הזה, אבל היום החלטתי שהגיע הזמן לשחק קצת ולהעיף את GNOME
הערת אגב: נטבוק די סטנדרטי עם Pinetrail, N450, 1GB DDR2 667 Mhz (לא ראיתי צורך לשדרג זיכרון, גם ככה הוא לא עובר את ה-500-600 מגה בשימוש כבד מאוד), תמיכה בתקן n, Bluetooth, שתי יציאות USB 2, יציאת 3.5 מילימטר אחת, מקלדת 95% (הנוחה שראיתי!), מסך 10.1', רחב, LED, כל הנטבוק מט, כולל המסך, אין טביעות אצבע, דוגמה של carbon fiber על ה-lid ובאזור ליד ה-touchpad.
הדבר הראשון שעשיתי הוא ליצור רמיקס פשוט של פדורה עם Xfce וכמה הבדלים קטנים מה-Xfce spin, שלא כל כך מצא חן בעיניי:
- החלפתי את Orage עם Osmo שאני אוהב בתור משתמש ומפתח נלהב של Puppy Linux.
- החלפתי את Ristretto עם Viewnior, משתי סיבות: אחת היא העובדה שהתאהבתי בו בשימוש ב-Puppy ושנייה היא שב-Ristretto יש תצוגה מקדימה מעצבנת של כל קבצי התמונה בתיקייה, זה מאט אותו ופשוט מעצבן בעין. המודל שלי בא עם HDD ולא SSD, הקריאה יותר איטית והתצוגה המקדימה מקרטעת אפילו על כוננים מהירים. עוד נקודה מעניינת היא ש-Viewnior דומה מאוד ל-EOG של GNOME.
- העפתי את Firefox ו-Midori הוא דפדפן ברירת המחדל: יותר קטן, הרבה יותר מהיר והרבה יותר טוב עם מסכים קטנים. הוא גם עובד טוב עם plug-inים שמיועדים למוזילה.
- Quodlibet או מה שהיה נגן המוזיקה הוחלף ב-Exaile וצירפתי את pidgin-musictracker שעובד מצויין. אני אוהב את פילוספיית ה-UNIX ו-KISS, אבל אני מוזיקאי עם שמיעה אבסולוטית נדירה, אני צריך נגן מוזיקה שעושה הכל מהכל שלא בנוי על Qt
- החלפתי את xfce4-taskmanager עם lxtask ... בדרך כלל משתמשים בכלי שכזה כשהמערכת עמוסה, אז כדאי שהוא יהיה כמה שיותר קליל.
- העפתי את Parole (שנמצא כביכול תחת פיתוח, אפילו שאין אף שינוי ב-git מאז ינואר או מרץ, כבר לא זוכר) והחלפתי אותו ב-Totem.
- החלפתי את Claws-Mail ב-Sylpheed, יותר קטן, יותר קליל, יותר דוגל בפילוסופיית היוניקס, כל התוספים של Claws-Mail כבר זולגים הרחק הרחק מהפונקציונליות של תוכנת דואר לדעתי.
- החלפתי את Evince ב-epdfview, הרבה יותר קליל.
- החלפתי את GIMP ב-mtpaint, מסך של 10 אינץ' לא מספיק גדול בשביל להכיל את GIMP או להתעסקות עם גרפיקה מעבר לשינוי ניגודיות או חידוד רנדומלי
- החלפתי את gparted ב-gnome-disk-utility שהוא הרבה יותר ידידותי למשתמש ובא עם עוד פונקציות שימושיות, הוא טוב גם ככלי לצפייה ותחזוקה ולא רק ככלי partitioning.
התוצאה היא livecd ששוקל בסביבות 610 מגה, x86_64. הוא רחוק מלהיות מושלם או מוצר מוגמר, אבל הכוונה הייתה ליצור פדורה רזה שממנה אפשר להמשיך.
העתקתי את ה-ISO ל-disk on key הישן והטוב עם dd והעלתי את המערכת ממנו. הרצתי את ההתקנה ולמרבה הפלא היא הייתה די קרובה לשלמות:
- Totem לא אוהב את הנטבוק שלי, ניסיון העבר הוכיח את זה וניסיתי לתת לו הזדמנות שנייה. הוא הוחלף ב-GNOME-Mplayer, שגם אותו אני אוהב. משום מה Totem מתחיל להאיץ ונתקע אחרי 10 שניות בכל קובץ וידאו שניסיתי עם שגיאות מוזרות. mplayer לא סובל מהבעיה הזאת ומנגן חלק.
- משום מה קבצי תמונה נפתחו בעזרת mtpaint כברירת מחדל, שיניתי את זה.
- הייתי צריך לקבוע את Midori ו-Sylpheed כדפדפן ותוכנת דואר בהגדרות של תוכנות ברירת המחדל. מוזר מאוד, קובץ ה-.ks שכתבתי ל-livecd-creator היה אמור לעשות את זה.
- חלקים קטנים מ-GNOME חדרו למערכת. הבנתי שאיכשהו GDM, ה-network manager וה-bluetooth manager (החלקים היחידים מ-GNOME שלהם נזקקתי ב-Xfce) תלויים איכשהו ב-GNOME settings manager, ב-Metacity וב-Nautilus. משום מה סייר הקבצים ומנהל ההגדרות מותקנים אבל נסתרים, הם לא מופיעים בתפריט. זה לא נורא, הם די קטנים. Blueman ו-Wicd פשוט לא עובדים, הראשון מתלונן ש-bluez לא רץ או שאין התקן Bluetooth בכלל והשני פשוט לא רץ בגלל שה-daemon של wicd לא עולה עם המערכת.
- למרות שניסיתי להעיף אותם, כמה דברים תלויים ב-CUPS ובתלויות שלו, כמו foomatic. ביטלתי את CUPS ועוד תהליכים שאני לא צריך.
- הפעלתי את חוסם הפרסומות המובנה של Midori (מגניב!) והתקנתי לו script שמחקה את FlashBlock הישן והטוב. בנוסף, הפעלתי עוד חסימה דרך /etc/hosts, למקסימום יעילות.
- שיניתי לגמרי את המראה של שולחן העבודה, יש פאנל אחד בצד ימין, למעלה יש תפריט, תפריט places, רשימת חלונות שנגישה דרך כפתור show desktop ו-launcherים לתוכנות שאני משתמש בהן לעתים קרובות. אז יש spacer שמתרחב אוטומטית ואחריו ה-notification area והמה-שמו של ה-workspaces. המסך הוא מסך רחב, אז עדיף לבזבז 28 פיקסלים על חשבון ה-1024 ולא מתוך ה-600.
- התקנתי את Jupiter (יסלח לי האל, הוא תלוי במונו) ותמיכה ב-Eee. אישית אני מתנגד לשימוש במונו ובפעם הראשונה חבילה עברה את הקו הדק בין "צריך" לבין "לא יכול, כואב ודואב" אצלי.
אז הנה התוצאה!
לפני (התקנה נקייה של פדורה עם כל הבלגן של GNOME ודברים שאני לא צריך עם הנטבוק):
http://i33.tinypic.com/2s68xgn.png
אחרי (עם רמיקס שנבנה ידנית, Xfce, מבחר של תוכנות קלילות יותר והרבה שיפוצים under-the-hood):
http://i37.tinypic.com/feggeh.png
(לאלו שמתעניינים: כן, אפשר להשיג שקיפות בפאנל, אבל ה-compositing של xfwm4 הוא בזבוז משאבים על נטבוק עם מסך שגם ככה אין בו מספיק מקום ליותר מ-2-3 חלונות במקביל)
צריכת הזיכרון די דומה, וזה מתקבל על הדעת, בהתחשב בעובדה שהמערכת הראשונה הייתה i686 ובעובדה שכמה דברים כבדים דווקא נשמרו, כמו הכלי של הרשת ושל ה-Bluetooth. למרות זאת, אני רואה שהפדפן הרבה יותר מהיר, על מצב power save הוא טוען אתרים כבדים כמו Ynet ו-CNN בזריזות, בעוד שהמערכת הקודמת דרשה ממני high performance בשביל זה. גם אפשר לשים לב שוידאו Flash ב-Youtube מנוגן חלק ומבלי לקרטע עם power save, שזה מצויין. חלונות נעים חלק יותר, בזכות xfwm4, אהוב לבי ... הפאנל לא קורץ ורוטט, אין אפקטים גרפיים ובומים על קוליים כשאני מתחבר ... פשוט תענוג. אני ממליץ בחום על פדורה כמערכת הפעלה לנטבוקים, במיוחד כשזה spin עם Xfce (פשרה טובה בין ביצועים לפונקציונליות) או LXDE (מי שרוצה מערכת סופר קלילה ומוכן להתפשר).
אז אם יש פה עוד מעריצי פדורה או משתמשי נטבוקים ... השרשור הזה הוא לדורות הבאים